|
קבלה ופילוסופיה ומה שבנייהם מאת א,ע,עאו'ץ מהי חכמת הקבלה?ומדוע המקובלים מנסים להסבירה?והאם הם מבינים מהי? |
|
קישורים
|
שער א ענף המאחר ואין בידי קבלה בדבר אכתוב לך תשובה זו בדרך הצעה,אפשר שיתבאר העניין כך ואפשר שיתבאר בתוספת עניין הוא הנזכר בספר ההגיון לרמב''ם ,פרק עשירי ,יעויי'ש-והנה לשון המורה נבוכים פרק -נ'א-נ'ב [שלילת התארים העצמיים] יש במציאות דברים רבים ברורים ופשוטים; מהם מושכלים ראשונים 1 ומוחשים 2, ומהם [עה] שהם קרובים לאלו 3. ואילו הונח לאדם כפי שהוא 4 לא היה צריך עליהן הוכחה, כגון מציאות התנועה, ומציאות היכולת באדם 5, וגילוי ההוויה וההפסד 6. וטבעי הדברים הנראים לחוש כחום האש וקור המים, וכיוצא באלה דברים רבים. אלא שכאשר נאמרו השקפות מתמיהות *6, אם מצד טועה 7 או ממי שנתכוון לכך למטרה מסוימת 8 וחלק באותם ההשקפות על טבע המציאות והכחיש מוחש, או שרצה להטעות 9 במציאות מה שאינו מצוי, לפיכך נאלצו אנשי המדע להוכיח קיום אותם הדברים הגלויים, ולבטל מציאות אותם הדברים המדומים 10. כמו שמצאנו ארסטו קובע קיום התנועה כיון שהוכחשה 11, ומוכיח ביטול החלק 12 כיון שקוימה מציאותו 13. ומן הסוג הזה היא שלילת התארים העצמיים מה' יתעלה, לפי שהדבר מושכל ראשון, כלומר: שהתואר זולת עצם המתואר, ושהוא מצב מסוים לעצם, והרי הוא מקרה 14. ואלו היה התואר הוא עצם המתואר, יהיה אם כן התואר כפילות בלשון בלבד, כאלו תאמר האדם הוא האדם. או יהיה ביאור שם, כאלו תאמר האדם הוא החי ההוגה, נמצא כי החי ההוגה הוא עצם האדם ואמיתתו, ואין שם עניין שלישי זולת החי וההוגה הוא האדם, והוא המתואר בחיים ובהגיון, אלא שעניין תואר זה פירוש שם לא יותר, כאלו אמרת שהדבר אשר שמו אדם, הוא הדבר המורכב מן החיות וההגיון. הנה נתבאר כי התואר לא יבצר מאחד משני דברים: או שהוא עצם המתואר ויהיה פירוש שם, ואנחנו לא נמנע אותו כלפי ה' באופן זה, אלא מצד אחר 15 כמו שיתבאר 16. או שיהיה התואר זולת המתואר אלא הוא עניין נוסף על המתואר, וזה גורם שיהיה אותו התואר מקרה לאותה העצמות ובשלילת שם המקרה מתארי ה' לא נשלל עניינן, לפי שכל עניין נוסף על העצמות הרי הוא נספח לה 17 בלתי משלים לאמתתה, וזהו עניין המקרה, נוסף למה שמחייב הויית דברים רבים קדומים אם היו התארים רבים 18. ואין אחדות כלל כי אם בקביעת 19 עצמות אחת מופשטת שאין בה הרכבה ולא ריבוי עניינים, אלא עניין אחד מאיזה צד שתסקרהו, ובאיזו בחינה שתבחנהו תמצאהו אחד, לא יחלק לשני עניינים כלל ולא בשום סיבה 20, ולא ימצא בו ריבוי לא מחוץ למחשבה 21 ולא במחשבה 21 כפי שיוכח [עו] במאמר זה 22..\\אמנם ההוה אינו מורה על זמן כלל כי אין ההוה בעל תנועות ,ואם כן אינו בעל זמן בשום פנים אבל יורה לדמיון מנוחה [עיין בפרק השני מן החלוקה הראשונה לשיטה הראשונה],ועל דרך האמת אין להוה מנוחה ולא תנועה אבל מציאות קיים בלתי שינוי,[יעוין שם בשיטה השניה],כי כל תנועה שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל,ועל כן ההויות אצל אמונתינולא יתכן לומר שנבראו ,שהן עשר הוויות שמהן התחייבו עשר ספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשיריואמנם ראשית ההויות הוא השם ית' והוא בעצמו אמצע ההויות והוא בעצמו סוף ההויות[יעוין במ'ש שהשם הוא צורת העולם בחלוקת הפרקים הראשונה] ויש בהויות נפלאות עליונותוכן בספירות וכן במרכבות וכן באדם \ ועל כן לא יתכן לומר על''הגלגל ועל מה שבתוכו''שאינו לא קדמון ולא חדש, אחר שהוא גוף!והנה א'כ בטלה החלוקה האחקונה שהיא הרביעית ונשאר לגלות לך סוד אחר דרך הצעה, והוא שהקבלה בידינו היא שגלגל ערבות [יעויין בחלוקה הראשונה פרק ''רכב''] נברא בתרע''ו שהם שמות כ''ו פעמים כ''ו,והוא התשיעי המקיף בכל[עיין בחלוקת הפרקים הראשונה פרק ''אחור''] וגלגל האדם הוא העשירי,והעשירי יהיה קדש ליי' [נראה שהעניין רומז על ההקבלה למה שנתבאר לעיל בעניין הספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשירי],וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה וסוד זמ''ן ,אמו''ן,כולל ארבע אותיות, ומלא הוא זי''ן מ''ם נו''ן ובודו נון זמנים והוא סוד היובל חמשים שנה,והסוד הוא יבל חמשים שנה חסר ו''ו כתיב והוא סוד מ''בואין ספק בכ'''ך שהם כ''ף ,וכף בסוד נו''ן וכלל זמן מלא הוא[בגי'] ''החומר'' וסודו ''נברא'' ,כי החמר נברא בלא ספק כמו שאגיד לך בסוד ''נו''ן''-בי''ת ר''ש אל''ף יו''ד מ''ם-כי כל החמרים נבראים ''בצורה'' והבן זה מאד [יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה שזכרנו לעיל ודרך הקשרם לחלוקה השנייה במעשה בראשית בתחילת הפרק ובפרק שאחריו בעניין השבת] ועל כן תמצא ''גלגל'' מלא מעיד ואומר במספרו -''אנ''י נבר''א'' ,והבן גם זה שעניינו אנ''י-עצ''ם המ''ח ואומר-אנכ''י ''ע''ץ החיי''ם'' ואם אתה חכם תבין מדעתךויש בהויות נפלאות עליונותוכן בספירות וכן במרכבות וכן באדם \\בכללות יחד כולם כא' בחי' הוי"ה א' בכל מקום שהוא בין בכללות בין בפרטות כנ"ל יוצא מכל אות ואות מהם הוי"ה א' והנה קוצו של יו"ד שבאות' הוי"ה הוא ספי' כתר ויו"ד עצמה הוא בחי' חכמה וה' ראשונה בינה והו' הוא הת"ת כולל ו' ספירן אשר כללותם נקרא בשם ז"א כמ"ש במקומו בע"ה והה' אחרונה מל' הנקרא אצלינו נוק' דז"א וכ"ז הוא בדרך הוי"ה הכוללת הה' פרצופים יחד .וכן אם נחלק הי"ס בכל פרצוף ופרצוף תהיה גם הוי"ה שבפרצוף ההוא בפרטות ע"ד הכללות כי קוצו של יו"ד הוא הכתר שהוא גלגלתא שבפרצוף ההוא וי' חכמה וה' בינה שבפרצוף והם ב' מוחין ימין ושמאל וו' הוא עיקר הגוף ו"ק שבפרצוף ההוא וה' אחרונה הוא מל' שבאותו פרצוף כבר ביארנו לעיל כי פרצוף אדם כלול מרמ"ח אברים בי"ס פרטיות שבו באופן זה כי כתר הוא גולגלתא וחב"ד הם ג' מוחין וחג"ת הם ב' דרועין וגופא ונה"י ב' שוקין ואמה ומלכות היא נקבה שלו אמנם אם תרצה לחלק ולפרט אלו הי"ס הכלליות בפרטים רבים הנה אינם נחלקות רק לה' בחי' לבד אשר כל בחי' מהם הוא פרצוף א' שלם כמראה אדם וזה סדרן הנה הכתר הוא פרצוף א' שלם מי"ס ונקרא א"א וחכמה הוא ג"כ פרצוף א' מי"ס ונקרא אבא ובינה היא ג"כ פרצוף א' מי"ס ונקרא אמא והו"ק מחסד עד היסוד הוא פרצוף א' מי"ס ונקרא ז"א וספירה עשירית שהיא מלכות היא פרצוף א' מי"ס ונקרא נוקבא דז"א. עוד צ"ל כי בחי' המלכות שבכל פרצוף ופרצוף מאלו הה' פרצופים הוא באופן זה כי מלכות אשר בפרצוף זכר כגון אבא וז"א הנה המלכות שבו הוא בחי' עטרה שעל הצדיק הנקרא יסוד בסוד ברכות לראש צדיק הנזכר בס"ה פ' ויצא דקס"ב \ וכבר הגיע הדבר אצל אנשים מבעלי העיון עד כדי כך, שאמרו כי תאריו יתעלה אינם עצמותו ולא דבר מחוץ לעצמותו. וזה כמו שאמרו אחרים המצבים, כוונתם בכך העניינים הכלליים 23 אינם נמצאים ולא נעדרים. וכדברי אחרים העצם הנפרד 24 אינו במקום אבל הוא תופש שטח. והאדם אין לו פעולה כלל, אבל יש לו הקנייה 25. וכל אלה הדברים נאמרים בלבד, והרי הם מצוים במלים לא במחשבה, כל שכן שתהא להן מציאות מחוץ למחשבה 26, אלא שהם כפי שאתה יודע, ויודע כל מי שאינו מטעה את עצמו, מוגנים בריבוי הדברים ובמשלים מטעים 27, ומתאמתים בצעקות ובהשמצות ובאופנים רבים מורכבים מויכוחי סרק והשאה 28. וכאשר יחזור אומרם ומקיימם בדרכים אלו עם עצמו אל דעותיו, 29 לא ימצא מאומה פרט למבוכה וחוסר ידיעה, מפני שהוא מדמה להמציא מה שאינו מצוי, ולברוא אמצעי בין שני הפכים שאין אמצעי ביניהם. והאם יתכן אמצעי בין המצוי והבלתי מצוי, או אמצעי בין שני דברים אשר האחד מהן הוא השני, או שהוא זולתו, אלא שהזקיקם לכך מה שאמרנו מאימוץ 30 הדמיונות. ומפני שכל מושכל 31 תמיד מכל הגופים המצוים שהם עצמות מסוימת, וכל עצם מהן בעל תארים בהכרח, ואין אנו מוצאים כלל עצמות גשמית מופשטת במציאותה בלי תארים, ולפיכך המשיכו את הדמיון הזה, וחשבו 32 שהוא, יתעלה, כך מורכב מכמה עניינים: עצמותו, והעניינים הנוספים על העצמות 33. יש אנשים שהמשיכו את ההשוואה 34 וקבעוהו בדעתם גוף בעל תארים. ואנשים התרוממו מן השוחה 35 הזו ושללו את הגוף והשאירו את התארים. כל זה חייבה 36 ההליכה אחר פשטי ספרי הנבואה כמו שאבאר בפרקים שיבואו בעניינים אלה 37. [עז] [תכונות בעל תואר חיובי] כל מתואר שיש לייחס לו תואר חיובי, ולומר הוא כך, אין מנוס משיהיה אותו התואר אחד מחמשה חלקים אלו: \\החלק הראשון לתאר את הדבר בהגדרתו, [עז] כמו שמתארים את האדם שהוא 'החי ההוגה', וזהו התואר המורה על מהות הדבר ואמיתתו. כבר ביארנו 1 שהוא פירוש שם ולא יותר. ואופן זה מן התארים משולל מה' אצל כל אדם, לפי שאין לו יתעלה סיבות 2 קדומות שהן סיבות מציאותו 3 כדי שיוגדר בהן. ולפיכך ברור אצל כל אחד מן המעיינים המשכילים 4 את אשר הם אומרים, כי ה' לא יוגדר. \\והחלק השני לתאר את הדבר במקצת הגדרתו, כגון לתאר את האדם בחיות או בהגיון, וזה עניינו ההקשר 5, כי כאשר אנו אומרים 'כל אדם הוגה', הרי עניינו שכל מי שמצויה לו האנושיות6 מצוי בו ההגיון. ואופן זה מן התארים משולל מה' יתעלה אצל כל אדם, לפי שאילו היה לו חלק של מהות, הרי תהיה מהותו מורכבת 7, ו ביטול ו של חלק זה כלפיו 8 כ ביטול אשר לפניו. \והה' נרמזת באימא שהיא הספי' הנקרא בינה יש בה הוי"ה במילוי יודי"ן ואלף כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י והוא גימ' ס"ג\והחלק השלישי שיתואר הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שאין אותו הדבר ממה שמשלים 9 ומיצב את העצמות, ויהיה אותו הדבר אם כן איכות מסוימת בו, והאיכות והיא הסוג הנעלה 10 מקרה מן המקרים. ואם היה שימצא לו יתעלה תואר מן החלק הזה, הרי הוא יתעלה נושא המקרים, ודי בזה ריחוק מאמיתתו ועצמותו, כלומר: שיהא בעל איכות. ותימה הוא שאותם אומרי 11 התארים שוללים ממנו יתעלה הדימוי והאיכות. 12 ואין 13 עניין אמרם שאין לייחס לו איכות, כי אם שאינו בעל איכות. והנה כל תואר שהוא חיובי לעצמות מסוימת חיוב עצמי, הרי הוא או מיצב את העצמות והינו הך, 14 או איכות לאותה העצמות. וסוגי האיכות ארבעה כפי שידוע לך. והנני ממשל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהן, כדי שיובן לך מניעת מציאות אופני תארים אלה לה' יתעלה. \ועד"ז ג"כ בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבה' פרצופים הנ"ל אשר בכל א' מהם יש הוי"ה בפרטות כנ"ל יש בה שם הויה דע"ב בחכמת פרצוף ההוא והוי"ה דס"ג בבינת פרצוף ההוא והוי"ה א' דמ"ה (בז"א) בו"ק שבפרצוף ההוא והוי"ה דב"ן בנוקבא דז"א שבפרצוף ההוא. וכמו שכל ספי' וספי' נפרטת לי"ס ומי"ס לי"ס עד אין קץ ותכלית כנ"ל כך הוא חילוק מילוי (פרטי) ההויות שהם מתרבים ומתחלקים עד אין קץ כפי חילוק פרטיות הספי' עד אין קץ\\ [אותיות[[[[המשל הראשון כתארך אדם באופי מאפיו העיוניים או המידותיים, או התכונות הנמצאות לו בשל היותו בעל נפש. כאמורך 'פלוני הנגר' או 'הפרוש' 15 או 'החולה'. ואין הבדל בין אמרך 'הנגר' או אמרך 'היודע' או 'החכם' - 16 הכל תכונות בנפש. ואין הבדל בין אמרך 'הפרוש' 15 או אמרך 'הרחום', לפי שכל אומנות וכל מדע וכל מידה שנקלטו 17 היטב הם תכונה בנפש. וכל זה ברור למי שעסק במלאכת ההגיון ואפילו מעט. [תגין[[[[והמשל השני כגון שתתאר את הדבר שיש בו כוח טבעי, או שאין בו כוח טבעי. כגון שתאמר הרך והקשה, ואין הבדל בין אמרך 'הרך והקשה' ובין אמרך 'החזק והחלש', הכל עיתודים 18 טבעיים. [[נקודות[[והמשל השלישי כגון [עח] שתתאר את האדם באיכות הנפעלת ובהתפעלויות, כגון אמרך 'פלוני הרוגז' או 'הכועס' או 'הפוחד' או 'המרחם', 19 אם לא השתרשה 20 המידה. ומן הסוג הזה כאשר תתאר את הדבר במראה ובטעם ובריח ובחום ובקור וביובש ובלחות. [[טעמים[[[והמשל הרביעי כגון שתתאר את הדבר בספיחיו 21 מצד הכמות במה שהוא כמותי. כגון אמרך 'הארוך' 'הקצר' 'העקום' 'הישר' וכל הדומה לכך. וכאשר תתבונן בכל התארים הללו וכל כיוצא בהן, תמצאם נמנעים כלפי ה'. כיון שאינו בעל כמות, שאז ישיגוהו איכויות משיגי הכמות באשר הם כמות. 22 ואינו מתרשם מתפעל שישיגוהו איכויות ההתפעלויות 23, ואין לו העיתודים שאז ישיגוהו הכוחות ודומיהן 24 ואינו יתעלה בעל נפש, שאז תהיה לו תכונה ואז ישיגהו האופי, כמתינות 25 והביישנות וכיוצא בכך, ולא מה שישיג בעל הנפש באשר הוא בעל נפש, כגון הבריאות והחולי. הנה נתבאר לך שכל תואר המתייחס לסוג האיכות הנעלה, לא ימצא לו יתעלה. נמצא כי שלושת החלקים הללו מן התארים, והם מה שמורה על מהות, או על חלק של מהות, או על איכות מסוימת המצויה במהות, כבר נתבארה מניעתם כלפיו 26 יתעלה, מפני שכולם מורים על ההרכבה, אשר נבאר 27 בהוכחות מניעתם כלפי ה' 28. \כי י' שהוא רומז באבא שהוא ספי' הנק' חכמה יש בו הוי"ה א' במילוי יודין והוא גימ' ע"ב. \והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו לזמן, או למקום, או לאדם אחר. כגון תארך את לוי שהוא אביו של פלוני, או שותף של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני. ואופן זה מן התארים אינו מחייב ריבוי ולא שינוי בעצמות המתואר, כי זה לוי הרמוז אליו שהוא שותף של שמעון ואבי גרשון ואדון לוי וחברו של יהודה והגר בבית שהוא כך וכך, והוא אשר נולד בשנת כך, ועניני היחס הללו, אינם עצמותו ולא משהו בעצמותו כמו האיכויות. ונראה בעיון ראשון שאפשר לתאר את ה' יתעלה באופן זה מן התארים, אלא שכאשר נדקדק ונדייק בעיון תתברר מניעת זה. מה שה' יתעלה אין יחס בינו לבין הזמן והמקום הרי הוא ברור, כי הזמן מקרה נספח לתנועה, כאשר סוקרים בה עניין הקדימה והאיחור 29 תמצאנה נכנסת תחת המספר 30, כמו שנתבאר במקומות המיוחדים לעניין זה 31. והתנועה מנספחי הגופים, וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום. אבל מקום החקירה והעיון, האם יש בינו יתעלה לבין אחד העצמים שברא יחס אמיתי כל שהוא, שאז יתואר בו. והנה שאין צירוף 32 בינו לבין דבר מברואיו, הרי הוא ברור בעיון ראשון, כי מסגולת המצטרפים היא התהפכות הגמילות [=יחסי הגומלין] 33, והוא יתעלה מחויב המציאות 34, [עט] וכל זולתו אפשרי המציאות כמו שנבאר 35, ולכן אין צירוף. אבל אם יש ביניהם יחס מסוים, הוא דבר שאפשר לחשוב בו שהוא נכון. ואינו כן, לפי שאי אפשר שיצטייר יחס בין השכל 36 והמראה, ושניהם כוללת אותם מציאות אחידה בשיטתנו, והיאך יצטייר יחס בין מה שאין בינו לבין זולתו שום עניין הכוללם בשום אופן? כי המציאות אינה נאמרת אצלנו עליו יתעלה ועל כל זולתו 37 כי אם בשיתוף בהחלט, ובאמת אין יחס כלל בינו לבין שום דבר מברואיו, כי היחס לא ימצא לעולם כי אם בין שני דברים שהם תחת מין אחד קרוב בהכרח 38. אבל אם היו תחת סוג אחד, אין יחס ביניהם. ולפיכך לא ייאמר האדמימות הזו עזה יותר מן הירקות הזו, או דיהה ממנה, או שווה לה, ואף על פי ששניהם תחת סוג אחד והוא המראה. אבל אם היו שני הדברים תחת שני סוגים, הרי אין יחס ביניהם כלל, ואפילו בראשית ההשקפה המשותפת 39. ואפילו נכללו 40 בסוג אחד. המשל בכך, 41 שאין יחס בין המאה אמה לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. ואף אין יחס בין המדע והמתיקות, או בין המתינות 42 והמרירות, ואף על פי שכל אלה תחת סוג האיכות הנעלה. והיאך יהיה יחס בינו יתעלה, לבין דבר מברואיו, עם ההבדל העצום באמיתת המציאות אשר לא יתכן הבדל גדול ממנו. ואלו היה ביניהם יחס, כי אז יחויב שישיגהו מקרה היחס 43, ואף על פי שאין זה יחס בעצמותו יתעלה, אלא שהוא בכל אופן מקרה מסוים. ואם כן אין מפלט באמת אם תחייב לו תואר ואפילו מצד היחס. אלא שהם העדיפים מכל התארים אשר ראוי שלא להקפיד אם יתואר ה' בהם, כי אינם מחייבים ריבוי הקדמון 44, ואינם מחייבים שינוי בעצמותו יתעלה בשנויי המתייחסים. \ עוד צריך להקדים בחי' אחרת קרובה אל הנ"ל והוא כי מכל אות ואות משם הוי"ה יוצא הוי"ה א' ואין חילוק ביניהם רק באופן מלוייהן וזהו עניינם.\והחלק החמישי מן התארים החיוביים, הוא שיתואר הדבר במעשיו, ואין כוונתי במעשיו אופי העשייה שבו, כגון אמרך 'הנגר' 45 או 'הנפח', כי אלה מסוג האיכות כפי שאמרנו. אלא כוונתי במעשיו - המעשה שעשה, כאמרך 'חירם הוא שפסל את הדלת הזו ובנה חומה פלונית וארג בגד זה'. ואופן זה מן התארים רחוק מעצמות המיוחס אליו, ולפיכך רשאים אנו לתאר בהם את ה' יתעלה, אחר שתדע שכל המעשים השונים הללו אין חובה שייעשו בעניינים שונים בעצמות העושה כמו שיתבאר 46, אלא מעשיו יתעלה השונים, כולם בעצמותו 47 לא בעניין נוסף כמו שביארנו 48. נמצאת מסקנת מה שבפרק זה, שהוא יתעלה אחד מכל צד, אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושכל התארים השונים בענייניהם המרובים המצוים בספרים שבהם מורים עליו יתעלה, הם מצד ריבוי מעשיו לא מחמת ריבוי בעצמותו, ומקצתם להורות על שלמותו בהתאם למה שאנו חושבים אותו שלמות כמו שביארנו49. אבל לעניין האם אפשר שתהא העצמות האחת הפשוטה אשר אין בה ריבוי עושה מעשים שונים, לקמן יתבאר זה במשלים. [פ] שער א ענף ה רצוני בענף זה להקדים קצת הקדמות אל כל הבא למלאות את ידו ולהתעסק בחכמה זאת והוא כי1 כבר ביארנו לעיל כי פרצוף אדם כלול מרמ"ח אברים בי"ס פרטיות שבו באופן זה כי כתר הוא גולגלתא וחב"ד הם ג' מוחין וחג"ת הם ב' דרועין וגופא ונה"י ב' שוקין ואמה ומלכות היא נקבה שלו אמנם אם תרצה לחלק ולפרט אלו הי"ס הכלליות בפרטים רבים הנה אינם נחלקות רק לה' בחי' לבד אשר כל בחי' מהם הוא פרצוף א' שלם כמראה אדם וזה סדרן הנה הכתר הוא פרצוף א' שלם מי"ס ונקרא א"א וחכמה הוא ג"כ פרצוף א' מי"ס ונקרא אבא ובינה היא ג"כ פרצוף א' מי"ס ונקרא אמא והו"ק מחסד עד היסוד הוא פרצוף א' מי"ס ונקרא ז"א וספירה עשירית שהיא מלכות היא פרצוף א' מי"ס ונקרא נוקבא דז"א. עוד צ"ל כי בחי' המלכות שבכל פרצוף ופרצוף מאלו הה' פרצופים הוא באופן זה כי מלכות אשר בפרצוף זכר כגון אבא וז"א הנה המלכות שבו הוא בחי' עטרה שעל הצדיק הנקרא יסוד בסוד ברכות לראש צדיק הנזכר בס"ה פ' ויצא דקס"ב וז"ל ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש א"ל מהו דכתיב ברכות לראש צדיק לצדיק מבעי ליה וכו' ואם הוא מלכות בפרצוף נוקבא כגון אימא ונוקבא דז"א הנה המלכות שבה הוא ג"כ בחי' עטרת היסוד שבה כי היסוד שבה הוא הרחם והעטרה שבה הוא בחי' בשר התפוח שעליה הנקרא בדברי חז"ל שפולי מעיים בענייני סימני איילונות כנודע: ואמנם ספירת המלכות הכוללת שהוא פרצוף אחרון שבחמשה פרצופים הנקרא נוקבא דז"א הנה היא (נקבה גמורה) בפרצוף גמור כשאר כל הפרצופים וזכור זה. ונתרץ קושיא חזקה וגדולה שנתקשו בה חכמים גדולים ולא ירדו לסוף עמקה כי בהקדמת הזוהר ד' א' אמרו שם על פ' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' כי בכתר ובחכמה לית תמן שאלה כלל ומבינה ואילך קיימא לשאלה אבל איהו בארח סתים ולא אתגלייא כלל כיון דמטי עד מל' הנקרא מ"ה מה פשפשת ומה ידעת הא כולא סתים כדבקדמיתא ובמקומות אחרים ע"פ כי שאל נא לימים ראשונים אמר שהם מחסד ואילך אבל למעלה משם אין שאלה בג"ר. גם אמרו בתיקונים תיקון כ"ב דס"ב כתר עליון דא איהו שלימו דנש"ב ודא איהו דלא אתייהב למשה דעליה נאמר נתיב לא ידעו עיט ועליה אמרז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות במה שהורשית התבונן ובריש האי תיקון כ"ב קאמר הנסתרות דא אינון או"א וכו' הרי כי בג"ר אסור לדרוש ולחקור בהם כאשר תמצא בפסק הגאון ר' יצחק דלטאש בתחלת ס"ה עי"ש בישוב זה המאמר וכאלה רבים והרי בכל ס"ה ובפרט בב' האדרות ובתיקונים הפליא לדבר בג"ר ואיך בהקדמת הזוהר אמר בהיפך שאפי' החקירה במלכות אחרונה עליה אתמר משארז"ל מה פשפשת ומה ידעת וכו'. אבל הענין הוא כך ומובן במ"ש בענף ד' ענין א"ק ואיך כל העולמות הם ענפים ומסתעפים ממנו עד שנמצא כי עולם האצילות אינו רק לבוש אל נה"י דא"ק שהם בחי' רגליו לבד וכבר ידעת כי עולם העשיה הוא נגד המלכות [דא"ק] אשר מקומה היה אב"א עם ז"א בתנה"י שלו לבד נמצא כי עולם האצילות אינו [אלא] (אפי') בערך עולם עשיה שהוא מלכות דא"ק נמצא כי כל עסקינו בס"ה בעולם האצילות אפי' בג"ר אינו [רק] (אפי') בחי' עולם עשיה דא"ק שהוא מלכות דא"ק אבל בג"ר דא"ק אסור לעשות כן ואפי' במלכות דא"ק שהוא בחי' עשיה: \\ עוד צריך שנקדים לך הקדמה א' והוא כי כל הי"ס הכוללות כל עולם ועולם הנה בכללות יחד כולם כא' בחי' הוי"ה א' בכל מקום שהוא בין בכללות בין בפרטות כנ"ל יוצא מכל אות ואות מהם הוי"ה א' והנה קוצו של יו"ד שבאות' הוי"ה הוא ספי' כתר ויו"ד עצמה הוא בחי' חכמה וה' ראשונה בינה והו' הוא הת"ת כולל ו' ספירן אשר כללותם נקרא בשם ז"א כמ"ש במקומו בע"ה והה' אחרונה מל' הנקרא אצלינו נוק' דז"א וכ"ז הוא בדרך הוי"ה הכוללת הה' פרצופים יחד כנ"ל.וכן אם נחלק הי"ס בכל פרצוף ופרצוף תהיה גם הוי"ה שבפרצוף ההוא בפרטות ע"ד הכללות כי קוצו של יו"ד הוא הכתר שהוא גלגלתא שבפרצוף ההוא וי' חכמה וה' בינה שבפרצוף והם ב' מוחין ימין ושמאל וו' הוא עיקר הגוף ו"ק שבפרצוף ההוא וה' אחרונה הוא מל' שבאותו פרצוף.\\ עוד צריך להקדים בחי' אחרת קרובה אל הנ"ל והוא כי מכל אות ואות משם הוי"ה יוצא הוי"ה א' ואין חילוק ביניהם רק באופן מלוייהן וזהו עניינם\\ כי י' שהוא רומז באבא שהוא ספי' הנק' חכמה יש בו הוי"ה א' במילוי יודין והוא גימ' ע"ב. \\והה' נרמזת באימא שהיא הספי' הנקרא בינה יש בה הוי"ה במילוי יודי"ן ואלף כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י והוא גימ' ס"ג. והו' שהוא רומזת בז"א שהם ו"ס אשר מחסד עד יסוד יש בה הוי"ה א' במלוי אלפי"ן והוא גי' מ"ה. וה' אחרונה שהיא רומזת במל' נוק' דז"א יש בה הוי"ה א' במילוי ההי"ן והוא גי' ב"ן. \\\ועד"ז ג"כ בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבה' פרצופים הנ"ל אשר בכל א' מהם יש הוי"ה בפרטות כנ"ל יש בה שם הויה דע"ב בחכמת פרצוף ההוא והוי"ה דס"ג בבינת פרצוף ההוא והוי"ה א' דמ"ה (בז"א) בו"ק שבפרצוף ההוא והוי"ה דב"ן בנוקבא דז"א שבפרצוף ההוא. וכמו שכל ספי' וספי' נפרטת לי"ס ומי"ס לי"ס עד אין קץ ותכלית כנ"ל כך הוא חילוק מילוי (פרטי) ההויות שהם מתרבים ומתחלקים עד אין קץ כפי חילוק פרטיות הספי' עד אין קץ. והנה אחר שהקדמנו לך כל ההקדמות האלו צריכים אנו לעורר אל המעיין הבא לעיין בס"ה שימצא מאמרים רבים שונים ורחוקים זה מזה בתכלית הריחוק ואם לא יהיה לו הקדמות אלה יסתר מעיונו כי לא ידע להבחין באיזה מציאות (בחי') הוא מדבר המאמר אשר הוא בו ולא ידע להבחין באיזה בחי' הוא מדבר המאמר ההוא אם הוא בא"ק עצמו. ואם בכל אותן האורות שיצאו והאירו ממנו. אם בבחי' אורות האוזן. אם בבחי' אורות החוטם. אם בבחי' אורות הפה הנקרא עקודים. ואם בבחי' אורות העין הנקרא עולם הנקודים שהוא עולם האצילות טרם תקונם. ואם בבחי' אורות המצח שהוא בחי' עולם האצילות אחר שנתקן. ואם בעולם הבריאה. ואם בעולם היצירה. ואם בעולם העשיה. וכ"ז דרך כללות. והנה יש עוד להבחין בדרך פרטות אם מדבר בפרצוף עתיק שבכל עולם מהם. או בפרצוף א"א. או באבא או באימא או בז"א או בנוק' או ביש"ס. או בתבונה. או ביעקב או בלאה: |
| האתר יפרסם הערות עם קישורים לאתרך ,כמו כן למומחים תיתכן הצעת עבודה מאחר ומתגבשת כרגע תכנית מיתאר של פרוייקטים מיוחדים לפרטים מומלץ להיכנס לאתר http:// www.plato-parmenides.area.co.il | |
|
|
|
| יזמות עסקית | אלי שביט | שיווק באינטרנט | פרסום עסקים חינם | פרסום עסקים | ניהול רשימות תפוצה | רעיונות לעסקים | שאלות ותשובות | שיווק אתרים | אינדקס עסקים | פתיחת עסק | שיווק עסקים | בניית בית | בניית אתרים בחינם | יחסי ציבור | אלי שביט פייסבוק | אלי שביט הצלחה | אלי שביט תודה רבה | אלי שביט המלצות | אלי שביט פתיחת עסק | מניפסט | אלי שביט כתבות | |